עיר ואם
מירב שני ישראלי שלחה אלי את כתב היד של ספרה לפני כשנה וחצי. בדרך כלל אני לא נוהגת לערוך ספרי פרוזה, כלומר רומנים שבהם יש לבנות דמויות ועלילה. ואני נוהגת להפנות את הכותבות האלו לעורכות אחרות, מוכשרות ממני. למה אמרתי כן? אולי מפני שהספר נוגע בנושא קרוב מאד ללבי