אלה קנר פגשה אותי במשרד הירושלמי שלי, כשכבר חלקים נרחבים ממנו היו ארוזים לקראת המעבר לבית המשאית. החיבור היה מיידי. זה לא מובן מאליו. לפעמים אני מתחברת לספר, אבל לוקח לי זמן להתחבר לכותבת, לפעמים אני מתחברת מיד לכותבת, אבל לוקח זמן להבין את הספר. לפעמים הכול מתחבר מיד, אבל לכותבת לוקח זמן להחליט שאני האדם המתאים. הפעם כאמור – היה קליק מיידי. כשזה קורה, הרבה מאד מתח משתחרר. באווירה של אמון אני יכולה להיות פתוחה להשראה וללכת עמוק. מיד הרגשתי שזה ספר חשוב. נכון, אני לא מכירה את הז’רגון – טבלתי פעם אחת לפני החתונה, אבל זה הרגיש כמו לעשות את ערות, רק במגזר אחר, מזווית אחרת. עוד בשלבים מוקדמים של העריכה התחלנו לחשוב יחד על ההוצאה לאור. רציתי להוציא את הספר בהוצאה שלי, אבל הרגשתי שספר כזה, שהנושאים שלו רגישים ונפיצים צריך גב חזק יותר. ידיעות ספרים וזמורה – שתי הוצאות שאני מכירה מקרוב יותר – חשבו, שקלו וסירבו. הסיבות היו שונות, ורק העידו לדעתי על החשש המרכזי – שהספר יעצבן את קהל הקוראים הדתי. זהו קהל חזק, איכותי ויציב. הקשר עם הוצאת פרדס קרה כמעט במקביל. קודם אלה פנתה אליהם ואני, בלי לדעת על כך, פניתי גם. הספר התקבל להוצאה ואני החלטתי שהגיע הזמן להכיר יותר. הפגישה שלי עם דוד היתה מצוינת, וגם הספר קיבל יחס מיטיב. כולל שם חדש שאני חושבת שעושה לו רק טוב. אז נכון, הוצאת אדמה לא חתומה על הספר, וזה מצער את בעלת ההוצאה שאני – אבל את העורכת ובעיקר את הלב .
שלי – זה משמח שהספר מוצא את מקומו הנכון.
כך כותבת אלה על העבודה המשותפת:
“כשסיימתי לכתוב את רובם של המונולוגים בספרי “כל אישה לגופה” חיפשתי עורכת. ידעתי שאני מחפשת עורכת קשובה, רגישה, רוחנית עם תודעת שליחות עמוקה, והשם יתברך שלח לי את נועה. קראתי שהיא עוברת לגור במשאית, והספקנו להיפגש בבית בירושלים. תוך כדי פגישה ידעתי שהיא האחת. נועה הצליחה להבין את הסיפורים לעומק, לדייק אותי באופן חד, לשאול את השאלות שאפשרו לי להמשיך ולראיין, להמשיך וליצור את פסיפס הקולות. היא ידעה מה חסר ולא היססה להצביע על כך בבהירות. גם שהתגלו חילוקי דעות ספרותיים בניינו הרגשתי שהדיון היה תמיד ענייני, מכבד ונטול אגו. נועה צללה במהירות לעולם שחלקו היה זר לה, ומבטה האחר הכריח אותי להיות ברורה וענווה. עבורי “כל אישה לגופה” הוא ספר ביכורים, ואם זאת יש מאחורי הרבה שנות כתיבה אקדמית דרשנית. נועה הצליחה לתמרן בין שתי האיכויות הכול כך שונות האלה ולייצר מהם תמהיל מרתק ועל כך תודתי נתונה לה.”
