לידת הבית שלי הייתה חוויה מכוננת עבורי. לא רק עבור האימהות שלי, אלא עבור החיים. משהו נפתח בתוכי ומאותו הרגע נתתי יותר ויותר מקום לאנרגיה רוחנית להנחות אותי ולקרום מתוכי. מאז, כאמור חלפו שנים ארוכות. הספר שיצא ב-1975 והגיע לידי 20 שנה מאוחר יותר, כבר אז היה נחשב היפי, עם ציורי המנדלות, הזוגות עם השיער הארוך והלבוש הפרחוני. מי יודע כמה זמן צריך לעבור עד שזרעים מחליטים לצמוח ולהראות את הפרח שהם. הספר תורגם לעברית על ידי שירה היימליך, דולה ומדריכת הנקה ביחד עם רחלי לביא. כך כותבת שירה: בכל פעם שפגשתי אישה שגם היא קראה את הספר, החלפנו רשמים נלהבים, כמעט כולן סיפרו לי כי הספר שינה את חייהן ויחד תהינו איך יתכן שהוא טרם תורגם לעברית….. חיכיתי בסבלנות שהספר יתורגם, אבל זה פשוט לא קרה. ואז הבנתי את הטעות שלי…. טעיתי כשחיכיתי שמישהו אחר יעשה את העבודה.
צריך משאבים של תעוזה, תחושת שליחות, זמן, תשומת לב, כסף ואמונה כדי לתרגם ספר שנכתב בשנות השבעים של המאה העשרים, חלקו בשפה היפית. ולהאמין שהוא עדיין אקטואלי. כמה מלות שבח על התרגום. זה לא ספר קל לתרגום. כבר באנגלית נעשה בו ניסיון לשנות את השפה שבה מדברים על לידה, למשל לא להשתמש במילה “כאב” לתאר את צירי הלידה. הבחירה לתרגם ל”גל” את המילה rush היא מעולה בעיני. ביטויים כמו: ‘כוסי הייתה רוויה’, ‘הייתי באורות’… עושים את העבודה.
את הכריכה איירה מאיירת שאני אוהבת מאד – יונת קציר. נכון, הפריע לי שהאישה בציור שוכבת על גבה, אבל כך זה מופיע גם בספר, ומה שחשוב הוא האווירה ההיפית והצבעונית שעוברת דרך האיור. כאן אפשר לקרוא על תהליך היצירה של יונת.
עוד ציטוט שאני מאד אוהבת:
למיילדת צריכה להיות אהבה עמוקה לנשים אחרות. היא יודעת שכל הנשים, גם היא עצמה, שבות לעיתים לצורה היסודית והקדומה ביותר שלהן. כמו מזג האוויר והגאות והשפל ושהן זקוקות לעזרה ולהבנה זו מזו. אחוות האחריות האמיתית של כל הנשים באשר הן, אינה רעיון מופשט עבורה.
בשבוע האחרון קראתי אותו שוב ואני מודה לשירה על האומץ. עכשיו אני מבינה הרבה יותר. כבר לא חשוב לי כל כך לדעת על סיבוכי לידה ועל תסריטי לידה שונים. אני קוראת את הספר כמדריך לניהול אנרגיה. עצות כמו: אל תתלונני, העלי את רמת האנרגיה שלך, תני אהבה והיי אסירת תודה על החיים – הן עצות לחיים. באופן משונה, אני הרבה יותר היפית היום מאשר לפני שלושים שנה. אני גרה במשאית בית ונודדת בארץ עם בעלי, לומדת לחיות בפשטות ומתוך זרימה והקשבה למה שקורה. סיימתי ללדת, אבל לא סיימתי לחיות….
