מה שלמדתי השנה על הוצאת ספרים
כל כותבת הוגה בשאלת ההוצאה לאור, שאלת האיך להגיע לקהל הקוראות שלה. כעורכת – אני עסוקה בלהפוך כתב יד להכי מעניין שהוא יכול להיות, כמו"לית – השאלה שלי היא איך הספר יגיע לקהל.
כל כותבת הוגה בשאלת ההוצאה לאור, שאלת האיך להגיע לקהל הקוראות שלה. כעורכת – אני עסוקה בלהפוך כתב יד להכי מעניין שהוא יכול להיות, כמו"לית – השאלה שלי היא איך הספר יגיע לקהל.
דמותה של מרים המגדלית סיקרנה אותי במשך שנים רבות. יצאתי בעקבותיה למערת סנט בום בדרום צרפת ולעלייה לרגל ביום השם שלה ולמדתי עליה דברים חדשים ומפתיעים.
איך הופכות דיכאון, ועוד כזה של נשים, ועוד כזה של אימהות למשהו שמדברות עליו? שמניחות תרתי משמע על השולחן? מעבירות מאשה לאשה, מאמא לבת, מאחות לאחות? מעבירות לא כמו מחלה מדבקת, אלא דווקא כחיסון, כפעולה מונעת.
אגדות אמיתיות הוא ספר שתרצי לתת לבת שלך, כדי שהיא תדע שהחלומות והשאיפות שלה יכולות להתגשם בעולם הגברי והקשוח שמצפה לה מעבר לפינה.
תהליך כתיבה ויצירת ספר דומה למהלך השלם של חיי האדם – חייו על פני האדמה, חייו אחרי המוות בעולם הרוח והתכוננותו ללידה מחדש. – מעגל חיים זה – מקביל לשלושת שלבי יצירת הספר.
ספר זה שלפניכם הוא תוצאה של מסע משותף, שבו הלכנו שתיים, דפנה ואני, כשאנו מנסות כל הזמן (ומקוות שגם הצלחנו) להתכוון ולחוש בנוכחות הצלע השלישית – אביה.
מסע הדרג'ה שלי עם אביה התחיל לפני כ-21 שנה. אחד מ"מבחני הקבלה" שלי לתפקיד רעייתו היה טיול בנחל דרג'ה. הייתי אז ילדונת בת 23, פוחדת ממצוקים גבוהים, מירידות תלולות ובכלל לא ממש עם הרגליים על הקרקע. מצאתי את עצמי בנחל הקסום והאינסופי הזה, במפגש לא קל עם הסלעים. אבל… עשיתי זאת!!! עשינו זאת ביחד, עם הרבה אהבה וצחוק, רגעי יאוש מצידי ורגעי עידוד מצד אביה.
דיכאון אחרי לידה? על זה לא מרבים לדבר. ילדת, את אמא. יש נשים שלא זוכות לאושר הזה. למה את לא שמחה? את צריכה להודות על מה שיש לך, וחס וחלילה שלא תעזי לומר בקול שאת לא באמת מאושרת. הרי כל כך חיכית לו. אבל תכלס, עכשיו את לא מרגישה כלום כלפי החבילה הזו. בסתרי מחשבותייך יש רגעים שבהם היית רוצה שהוא ייעלם, שאת תיעלמי ושהחיים הקודמים ישובו אלייך, וכמוהם השינה והשלווה והגוף היפה שהיה לך…