לעבוד עם חברים – על תהליך היצירה והעריכה של גם כי אלך
ספר זה שלפניכם הוא תוצאה של מסע משותף, שבו הלכנו שתיים, דפנה ואני, כשאנו מנסות כל הזמן (ומקוות שגם הצלחנו) להתכוון ולחוש בנוכחות הצלע השלישית – אביה.
ספר זה שלפניכם הוא תוצאה של מסע משותף, שבו הלכנו שתיים, דפנה ואני, כשאנו מנסות כל הזמן (ומקוות שגם הצלחנו) להתכוון ולחוש בנוכחות הצלע השלישית – אביה.
מסע הדרג'ה שלי עם אביה התחיל לפני כ-21 שנה. אחד מ"מבחני הקבלה" שלי לתפקיד רעייתו היה טיול בנחל דרג'ה. הייתי אז ילדונת בת 23, פוחדת ממצוקים גבוהים, מירידות תלולות ובכלל לא ממש עם הרגליים על הקרקע. מצאתי את עצמי בנחל הקסום והאינסופי הזה, במפגש לא קל עם הסלעים. אבל… עשיתי זאת!!! עשינו זאת ביחד, עם הרבה אהבה וצחוק, רגעי יאוש מצידי ורגעי עידוד מצד אביה.
דיכאון אחרי לידה? על זה לא מרבים לדבר. ילדת, את אמא. יש נשים שלא זוכות לאושר הזה. למה את לא שמחה? את צריכה להודות על מה שיש לך, וחס וחלילה שלא תעזי לומר בקול שאת לא באמת מאושרת. הרי כל כך חיכית לו. אבל תכלס, עכשיו את לא מרגישה כלום כלפי החבילה הזו. בסתרי מחשבותייך יש רגעים שבהם היית רוצה שהוא ייעלם, שאת תיעלמי ושהחיים הקודמים ישובו אלייך, וכמוהם השינה והשלווה והגוף היפה שהיה לך…
בתקופה בה ערכים גבריים משתנים ומוסדות פטריארכליים מאבדים מכוחם וחשיבותם, מפציע חזון חדש של גבריות: גבר המכבד את צדדיו הזכריים והנקביים ונוהג באחריות כלפי מי שהינו וכלפי סביבתו. גבר הפועל מתוך הקשבה לליבו. שובו של המלך נכתב עבור גברים, אך מציע דרך לריפוי הצד הזכרי אצל כולנו. דרך שיש לה השלכות לא רק עבור הגברים והגבריות אלא עבור הממלכה כולה – התרבות, החברה ועולמנו כולו.
"סודות הלידה" הוא סיפור על מסע מרתק של חניכה נשית, על ליווי קהילתי, על ריפוי ועל ידע שטמון בעמקי התודעה: אינטואיציה מפותחת, התבוננות, הקשבה, פרקטיקות וכלים מעשיים וידע של האימהות והסבתות. הספר קורא לנו לזכור את מה שהטבע מעניק לנו — פעילות של הורמונים ותהליכים פיזיולוגיים נוספים המכוונים לתהליכי גוף ונפש מיטביים. ספרה של מונט מזכיר לנו שאנו יכולות להישען על אמונה אישית המחזקת את הפן הרוחני וכי טמון בנו הידע הקדום של הנשים — ללדת."
בספר עיר ואם נפרש סיפורן של שתי נשים שבתוכו משתקף סיפורן של נשים רבות בנות זמננו, המתעוררות לזכרונותיהן הקדומים. הזרעים שנטמנו בתום עידן האלה – נובטים וצומחים בתוך כל אחת מאיתנו.
אני מקשיבה, מקבלת את הסיפור/כתב היד – בכתב או בעל פה, מאדם אחד או מאנשים רבים. אני שואלת, מתעניינת, מבררת, חוקרת מה מבקש להיות מסופר. אני עורכת, מתקנת, מסדרת ומכוונת את כתב היד או הסיפור כדי שיבטא את מהותו המיוחדת והחד פעמית. אני מלווה את כתב היד בדרכו להיות לספר, דרך השלבים השונים והמשונים, תומכת, מייעצת, יוצרת ומכוונת.
מיכל בר-און התקשרה יום אחד והתעניינה בעריכת כתב יד."תשלחי אלי" עניתי את התשובה הקבועה שלי. מי שהתנסה יודע שאני לא רק מבקשת לשלוח, אלא גם מגיבה ואפילו די מהר. הפעם לא ידעתי מה לומר. התענגתי. כתבתי למיכל: אבל זו שירה ושירה אני לא יודעת לערוך…. הכל כל כך מדוייק…