הדובה הגדולה

דיכאון אחרי לידה? על זה לא מרבים לדבר. ילדת, את אמא. יש נשים שלא זוכות לאושר הזה. למה את לא שמחה? את צריכה להודות על מה שיש לך, וחס וחלילה שלא תעזי לומר בקול שאת לא באמת מאושרת. הרי כל כך חיכית לו. אבל תכלס, עכשיו את לא מרגישה כלום כלפי החבילה הזו. בסתרי מחשבותייך יש רגעים שבהם היית רוצה שהוא ייעלם, שאת תיעלמי ושהחיים הקודמים ישובו אלייך, וכמוהם השינה והשלווה והגוף היפה שהיה לך…

כשתינוק נולד, נולדת גם אמא. אומרים “מזל טוב, תיהני, את בטח מאוהבת.” איחולי שמחה וברכה יוצרים מרחב שאינו מאפשר לאם הטרייה להביע רגשות אחרים ומורכבים, כגון בלבול ועצב על הזהות שאבדה, בושה, תחושת כישלון ואכזבה, צער, כעס ותסכול – כל אלו הם רגשות נורמליים, טבעיים, שעשויים בהחלט לצוף אצל האם שלאחר לידה.

אני רוצה לשתף אותך ב”סוד המלוכלך של האמהות”, סוד שבמרחב הציבורי לא ששים לדבר על אודותיו. לעיתים עליו להישאר חבוי בין האם לתינוקה, ורק הוא חש בסתרי נפשה. אמנם בשנים האחרונות מתעורר שינוי חברתי לנתינת לגיטימציה להעלות את הנושא, אך עדיין ישנם מגזרים המתביישים בתופעה ומשקיעים אנרגיה רבה בהסתרה. החשש שמא ידבק רבב במשפחה ויכתים את שמה, או שמא האם תחשב ל”משוגעת” או כזו המהווה סכנה לתינוק. פעמים רבות האישה עצמה נמנעת מלהתעניין בנושא, לפני ולאחר לידה, מפחד שמא התעניינותה עלולה לגרום לדיכאון להופיע אצלה.

נשים רבות מתאכזבות, המומות ומופתעות מהתחושות שעולות בהן אחרי לידה, רובן בטוחות שהן היחידות שמרגישות כך, וחשות הקלה עצומה כשהן מבינות שהרגשות הללו הם טבעיים ואופייניים לנשים רבות.

ספר זה מספר את סיפורן המעצים והאמיץ של שמונה-עשרה אמהות שחוו דיכאון אחרי לידה. אמהות שבחרו לשתף באופן כנה ואינטימי בסיפורן על אודות התמודדתן בתקופה חשוכה זו. סיפורים המאפשרים לנו להזדהות, לזהות ולנרמל את הדיכאון כעניין “טבעי” ושכיח, להסיר את הבושה, ולהפנים כי אמהות רבות חוו חוויה זו והתגברו. באמצעות רגישות, הכלה, קשב, מתן עזרה וטיפול באמצעים שונים, ביכולתנו להקל ולסייע לאם המצויה בתקופה קשה זו לצאת מהמשבר.