לעבוד עם חברים – על תהליך היצירה והעריכה של גם כי אלך

ספר זה שלפניכם הוא תוצאה של מסע משותף, שבו הלכנו שתיים, דפנה ואני, כשאנו מנסות כל הזמן (ומקוות שגם הצלחנו) להתכוון ולחוש בנוכחות הצלע השלישית – אביה.

המשימה שלנו התחלקה לשני חלקים עיקריים: הראשונה, שכמעט ואינה נוכחת בספר, עוסקת במסע של דפנה אותו עברה לצד אביה מרגע גילוי המחלה ועד למותו – מסע שהיא ממשיכה לעבור בעיבוד האובדן שלה. הלכנו שם צעד-צעד, בפגישות שבועיות שבהן העלינו בדיבור ובכתב את התרחשויות שנת המחלה של אביה.

המשימה השנייה היתה עבודה עם המחברת של אביה – אותה מחברת בכריכה אדומה שדפנה רכשה לאביה ביום שישי, 25 במרץ 2007, כשכבר היה ברור כי הדברים השתבשו מאד ועושים הכנות קדחתניות ליציאה לדרך המפחידה. דפנה קנתה את המחברת שאותה כינתה מחברת העוצמה, השאירה את הדף הראשון ריק ובדף השני כתבה את ברכתה ותפילתה למסע של אביה. מיד אחריה הוסיף אביה את תפילתו שלו למלאך השומר שלו ואת תקוותו להחלים. במחברת כתב אביה במהלך השנה, תיעד רגעים חשובים, מחשבות, מקורות השראה וכוח, תובנות ואבני דרך.

המחברת של אביה היא השלד של המסע, היא מפת הדרכים שעל פיה הלכנו. לא שינינו בה דבר והשמטנו רק מה שהיה אישי מכדי להיכלל בספר. ד”ר אבישי גרשוני, קולגה וחבר מילדות של אביה עזר להפוך את המושגים הרפואיים שבהם השתמש אביה לשפה מובנת יותר וזוהי הזדמנות להודות לו על הליווי והעזרה בכל עניין ועניין.

חילקנו את המחברת למספר שערים, לפי תקופות המסע, ובכל שער הוסיפה דפנה וארגה את תובנותיה שלה.

אביה, היה רופא המשפחה שלי, רופאי האישי, חבר וידיד המשפחה, בוס וקולגה. דפנה היתה וממשיכה להיות קולגה מקצועית וחברה קרובה ויקרה.

לא קל היה לי ללוות את אביה בשנתו האחרונה. יכולתי להיות שם עבור דפנה, אך לא פעם מצאתי את עצמי חסרת מלים וידע מה עלי לעשות או לומר לאביה.

יחד עם זאת, תמיד חשתי קשורה עמוקות אליו, ואני עדיין מרגישה כי הוא ממשיך ללוות אותי ולתמוך בי בדרכי, כפי שעשה כשהיה בחיים.

בעריכת הספר אני מרגישה שהוענקה לי הזדמנות ללכת שוב את הדרך הזו, להעמיק את חווית המפגש עם אביה ולשרת את המסר שהעביר: אהבה ומחויבות לחיים, אומץ ופתיחות מול המוות.

נועה ברקת