בתקופה בה ערכים גבריים משתנים ומוסדות פטריארכליים מאבדים מכוחם וחשיבותם, מפציע חזון חדש של גבריות: גבר המכבד את צדדיו הזכריים והנקביים ונוהג באחריות כלפי מי שהינו וכלפי סביבתו. גבר הפועל מתוך הקשבה לליבו. שובו של המלך נכתב עבור גברים, אך מציע דרך לריפוי הצד הזכרי אצל כולנו. דרך שיש לה השלכות לא רק עבור הגברים והגבריות אלא עבור הממלכה כולה – התרבות, החברה ועולמנו כולו.
"סודות הלידה" הוא סיפור על מסע מרתק של חניכה נשית, על ליווי קהילתי, על ריפוי ועל ידע שטמון בעמקי התודעה: אינטואיציה מפותחת, התבוננות, הקשבה, פרקטיקות וכלים מעשיים וידע של האימהות והסבתות. הספר קורא לנו לזכור את מה שהטבע מעניק לנו — פעילות של הורמונים ותהליכים פיזיולוגיים נוספים המכוונים לתהליכי גוף ונפש מיטביים. ספרה של מונט מזכיר לנו שאנו יכולות להישען על אמונה אישית המחזקת את הפן הרוחני וכי טמון בנו הידע הקדום של הנשים — ללדת."
בספר עיר ואם נפרש סיפורן של שתי נשים שבתוכו משתקף סיפורן של נשים רבות בנות זמננו, המתעוררות לזכרונותיהן הקדומים. הזרעים שנטמנו בתום עידן האלה – נובטים וצומחים בתוך כל אחת מאיתנו.
אני מקשיבה, מקבלת את הסיפור/כתב היד – בכתב או בעל פה, מאדם אחד או מאנשים רבים. אני שואלת, מתעניינת, מבררת, חוקרת מה מבקש להיות מסופר. אני עורכת, מתקנת, מסדרת ומכוונת את כתב היד או הסיפור כדי שיבטא את מהותו המיוחדת והחד פעמית. אני מלווה את כתב היד בדרכו להיות לספר, דרך השלבים השונים והמשונים, תומכת, מייעצת, יוצרת ומכוונת.
מיכל בר-און התקשרה יום אחד והתעניינה בעריכת כתב יד."תשלחי אלי" עניתי את התשובה הקבועה שלי. מי שהתנסה יודע שאני לא רק מבקשת לשלוח, אלא גם מגיבה ואפילו די מהר. הפעם לא ידעתי מה לומר. התענגתי. כתבתי למיכל: אבל זו שירה ושירה אני לא יודעת לערוך…. הכל כל כך מדוייק…
וככה זה התחיל – ישבתי בחדר האוכל של קיבוץ ילדותי.פנינה נעצרה, מגש האוכל שלה בידיה : "יש לך זמן בשבילי?"כל מה שאני יודעת עליה זה שהיא הגיעה עם אמא באונייה מהשואה לקיבוץ ושאני אוהבת אותה, גם אם לא דיברנו אף פעם.פנינה מספרת על ספר שהיא כותבת. שקט משתרר בחדר האוכל כשהיא מספרת על המכתבים שהיא כותבת לאביה שמת כשהיתה בת שבע, ועל המכתבים שהוא כותב אליה בחזרה.
שחר קדמון מגיע אלי בוקר אחד של קיץ לפני שנה. "גלי אמרה לי לבוא אליך," הוא אומר. "מי זאת גלי?" אני שואלת. "הכרתן כשהייתן נערות. כבר אז כתבת יפה," היא אומרת. באחת אני נזכרת בתקופה ההיא, לפני למעלה משלושים שנה. שחר מעט מבוגר ממני, אבל שנינו חוזרים להיות מתבגרים קיבוצניקים.
אחד מספרי החיים הראשונים שעשיתי לפני למעלה מעשר שנים, היה על איש נחמד מראש פינה. נפגשנו מספר פעמים לשיחות ארוכות, סיירתי איתו בעמק החולה, במוצבים ובמקומות חשובים מחייו, שתיתי הרבה תה והקלטתי שעות ארוכות.
כל הזכויות שמורות לנועה ברקת, אדמה – בית הוצאה לאור | בנית האתר: איתמר מגד | עיצוב: תמר ענבר | לוגו: יעל רון | צילומים: אורי ברקת, ליהי עמיצור לובל
