שחר – האור הראשון שעולה מהלילה השחור, זה שאומרים עליו שהוא הכי שחור. מילה כל כך מיוחדת, שהפכה לפועל – להקדים לָתוּר אַחֲרֵי-, דָּרַשׁ וְהִתְעַנְיֵן בְּ..

 וגם שוחר ידע, שוחר טוב וגם משחר לטרף.  במקרא ישנם מספר תיאורים של השחר, כאילו היה שם פרטי: "אעירה שחר", "כנפי שחר", "כעפעפי שחר". ייתכן שההאנשה המטפורית היא שריד לתפיסה קדומה יותר של שחר כאלוהות. בתנ"ך בספר ישעיהו: ”אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ – חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם“. ישעיהו מלגלג על מלך בבל, אשר ראה עצמו כצאצאו של שחר. שתורגם בהמשך ל"לוציפר", ובהמשך קיבל בנצרות משמעות של שטן.

מי היא אלת השחר? ובכן, מתברר שיש אלה כזו, כמו שיש אלה שהלילה הוא הממלכה שלה, כך יש עדויות לאלת השחר. במאה ה-19 יעקב גרים, אחד מהאחים שאסף אגדות כותב על אזוטר או אוסטרה אלת השחר הגרמנית: "נראה אפוא כי אזוטר הייתה האלוהות של השחר הזוהר, של האור העולה." גרים מציין גם שבאודות הנורדיות מוזכר יצור זכר בשם 'אוסטרי' שפירושו: "רוח אור". שגרסה נשית שלו הייתה אוסטרה. בשנת 1958, התגלו בגרמניה יותר מ-150 כתובות המוקדשות ל-matronae Austriahenae, שמתוארכות לסביבות 150-250 לספירה. זה מחזק את העדויות שאכן היתה אלה כזו. גם המלים איסטר שהוא חג הפסחא, וגם המילה איסט – מזרח – נובעות מאותו שורש מילולי. אמנם קשה לדעת מה היו הפולחנים שלה, אבל אפשר אולי להסיק משהו ממנהגי הפסחא המעט פאגניים.