היום אנחנו נמצאות ביום השוויון האביבי, שעות האור התארכו והשתוו. בתרבות שלנו זוהי התקופה בין פורים לפסח. תקופה של פריחה ומזג אוויר מתעתע. ביום השוויון הסתווי, התנועה היא – פנימה, הרי שהכיוון שיום השוויון האביבי מכוון – החוצה.
שושנת הרוחות היא המצאה מלפני אלפיים שנה+, כנראה המצאה מצרית והיא מגדירה את הכיוונים שלנו במרחב. בתנ"ך אנחנו מוצאים את הכיוונים בצורה של ימה – מערבה וקדמה – מזרחה, צפון ונגב – דרומה והיום, ביום השוויון האביבי, נסתכל הרבה קדימה – כלומר מזרחה.

על פי ספר מהלך מאורות השמים, וספר היובלים השנה התחלקה לארבעה רבעים שווים, בני תשעים ואחד יום כל אחד. היום הפותח של כל רבעון נקרא יום זיכרון. א' בתשרי, יום השוויון של הסתיו; א' בטבת, היום הקצר בשנה. א' בניסן, יום השוויון של האביב; א' בתמוז, היום הארוך בשנה; כל אחד מהרבעונים שהחלו ביום רביעי הראשון לחודש, שנקרא כאמור יום זיכרון, מנה 13 שבתות. כל תקופה, כל מה שאנחנו מכנים היום עונה, נקרא: מועד זרע, מועד עשב, מועד קציר ומועד קיץ. אנחנו נמצאים אם כך בראשית מועד הקציר. מה זה אומר לקצור? אנחנו קוצרים את מה שזרענו. מה זרענו? אפשר לקפוץ רגע במחשבות אל הסתיו ולנסות לעקוב אחרי זרע אחד שזרענו ולראות האם אפשר כבר "לקצור" ממנו משהו?

א' הניסן נקרא גם ראש השנה למלכים, והוא סימל את תחילת השנה. על פי ההלכה, ביום זה מתחילה שנה חדשה במניין שנות מלכי יהודה וישראל ותרומות שונות לבית המקדש. כלומר שנת המס מתחילה אך היא וממנה נגזר כמה תעלו תרומה למקדש. זו עונת ההמלטות, עונה שהיבולים מתחילים להבשיל בה. פירוש המילה 'אביב', היא שלב בהבשלת הדגן: הגרעינים כבר מלאים בתוכן, אך עדיין רכים, וניתן כבר לאכול אותם. בחברה חקלאית, הזמן הזה היה קריטי וחשוב. גם בעונה הנפשית שלנו זה זמן חשוב וקריטי. אנחנו רואים מה הבשיל, מה אכיל, מה צפוי ויכולים לכוון את עצמנו בהתאם לכך.
מאיפה מתחילים במעגל? האם מיום השוויון האביבי – המקום שבו האור מתגבר והולך, נולד מהחשיכה? או מיום השוויון הסתווי? מהזריעה או מהקציר? איך את מסכמת או מתחילה תהליך? מאיזה רגע בו?

א' הניסן נקרא גם ראש השנה למלכים, והוא סימל את תחילת השנה. על פי ההלכה, ביום זה מתחילה שנה חדשה במניין שנות מלכי יהודה וישראל ותרומות שונות לבית המקדש. כלומר שנת המס מתחילה אך היא וממנה נגזר כמה תעלו תרומה למקדש. זו עונת ההמלטות, עונה שהיבולים מתחילים להבשיל בה. פירוש המילה 'אביב', היא שלב בהבשלת הדגן: הגרעינים כבר מלאים בתוכן, אך עדיין רכים, וניתן כבר לאכול אותם. בחברה חקלאית, הזמן הזה היה קריטי וחשוב. גם בעונה הנפשית שלנו זה זמן חשוב וקריטי. אנחנו רואים מה הבשיל, מה אכיל, מה צפוי ויכולים לכוון את עצמנו בהתאם לכך.
מאיפה מתחילים במעגל? האם מיום השוויון האביבי – המקום שבו האור מתגבר והולך, נולד מהחשיכה? או מיום השוויון הסתווי? מהזריעה או מהקציר? איך את מסכמת או מתחילה תהליך? מאיזה רגע בו?
לאיכות של יום השיוויון האביבי יש איכות מאד שונה מהאיכות של יום השויון הסתווי. האור יתגבר. הוא ייקח אותנו איתנו מחוצה לעצמנו, יפזר אותנו ברוח ולכל עבר. אבל כרגע, בנקודת האיזון הזו, הוא עדיין ניתן לכיוון. אנחנו יכולים מתוך המרכז העצמי שלנו לכוון את התנועה החוצה. אנחנו יכולים לשאול את עצמנו למה לתת כוח? את מה להשקות? את מה לעשב?
העונה הזו מקבילה לשחר.

שחר – האור הראשון שעולה מהלילה השחור, זה שאומרים עליו שהוא הכי שחור. מילה כל כך מיוחדת, שהפכה לפועל – להקדים לָתוּר אַחֲרֵי-, דָּרַשׁ וְהִתְעַנְיֵן בְּ..
וגם שוחר ידע, שוחר טוב וגם משחר לטרף. במקרא ישנם מספר תיאורים של השחר, כאילו היה שם פרטי: "אעירה שחר", "כנפי שחר", "כעפעפי שחר". ייתכן שההאנשה המטפורית היא שריד לתפיסה קדומה יותר של שחר כאלוהות. בתנ"ך בספר ישעיהו: ”אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ – חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם“. ישעיהו מלגלג על מלך בבל, אשר ראה עצמו כצאצאו של שחר. שתורגם בהמשך ל"לוציפר", ובהמשך קיבל בנצרות משמעות של שטן.
מי היא אלת השחר? ובכן, מתברר שיש אלה כזו, כמו שיש אלה שהלילה הוא הממלכה שלה, כך יש עדויות לאלת השחר. במאה ה-19 יעקב גרים, אחד מהאחים שאסף אגדות כותב על אזוטר או אוסטרה אלת השחר הגרמנית: "נראה אפוא כי אזוטר הייתה האלוהות של השחר הזוהר, של האור העולה." גרים מציין גם שבאודות הנורדיות מוזכר יצור זכר בשם 'אוסטרי' שפירושו: "רוח אור". שגרסה נשית שלו הייתה אוסטרה. בשנת 1958, התגלו בגרמניה יותר מ-150 כתובות המוקדשות ל-matronae Austriahenae, שמתוארכות לסביבות 150-250 לספירה. זה מחזק את העדויות שאכן היתה אלה כזו. גם המלים איסטר שהוא חג הפסחא, וגם המילה איסט – מזרח – נובעות מאותו שורש מילולי. אמנם קשה לדעת מה היו הפולחנים שלה, אבל אפשר אולי להסיק משהו ממנהגי הפסחא המעט פאגניים.

במיתולוגיה הרומית, אורורה, אלת השחר, מחדשת את עצמה בכל בוקר ובוקר ונוסקת לרוחב השמים, בהכריזה על הגעת החמה. אֵאוֹס היא אלת השחר במיתולוגיה היוונית. שילדה את ארבעת אלי הרוחות. אורורה, היא גם היפיפיה הנרדמת. נסיכה שקוללה כשהייתה תינוקת על ידי הפיה ה-,13 נדקרת ונרדמת ביחד עם כל הסובבים ואתה עד שאחרי מאה שנה, מגיע נסיך צעיר ואמיץ, ונושק לה. כשאנחנו מתעוררים מהלילה, אנחנו חוזרים ממקום שבו לא היינו מודעים לעצמנו. הלכנו לישון. רגע ההתעוררות הוא רגע של מעבר בין העולמות. בין העולם הלא מודע שבו אנחנו נמצאים בחילה לבין העולם המודע של היום. זהו רגע סף. מה אנחנו מביאים לתוך היום? חלומות? תובנות? שירה משיר? איך את מתעוררת בבוקר? איך את מתחילה את היום שלך? האם נצליח לקחת איתנו משהו מהמעמקים לתוך חיי הערות שלנו? זהו שער בין העולמות. ולכן חשוב להתעורר להתעוררות. האופן שבו נתעורר, האופן שבו נעבוד עם אלת השחר, כול להזין את היום שלנו ואת מחצית השנה הבאה.

באמצע החודש אנחנו חוגגים את פסח. סיפור הלידה של העם היהודי הוא סיפור מפותל שמגיע לשיאו ביציאת מצרים. גם הוא מתחיל בחצות הלילה, ומתרחש באשמורת האחרונה – אל השחר. תחשבו על לידה – שמתחילה ברוב המקרים בצירים שפותחים את צוואר הרחם, אבל אז ראש התינוק צריך לעבור באגן ובחלק הצר שלו וגם להסתובב. השלב הזה בלידה הוא שלב המעבר – ויש אומרות שהוא הכי קשה, בגלל שהסדר והריתמוס של הצירים משתבש, יש כבר צירי לחץ אבל עוד אי אפשר ללחוץ והכל מאד אינטנסיבי. זה קוף המחט. וזו חוויה משותפת לכל הברואים, של הידחסות וטעינה לקראת היציאה לאור.
אני מזמינה אותך לקרוא יותר על דפוס הלידה של העם היהודי כאן. פה אני רק רוצה להציע שחג הפסח, שמאוחר יותר, שמשהו כמו אלפיים שנה מאוחר יותר יהפוך לסיפור הלידה של הדת הנוצרית, לא סתם קורה באביב. כלומר, שהאביב, כחג של התחלה, של מעבר בין המיצרים,– לא נולד עם היהודים או עם הנוצרים, אלא הוא הדהוד עונתי וקוסמי לידיעה שהשחר, הלידה של היום מתוך הלילה, הלידה של מעגל עונות חדש מתוך החורף, הוא זמן שבו דברים יוצאים לאור.