9 באוגוסט 2017 – ביומיים האחרונים נשארנו בלי כלום. הריהוט עבר לילדים, כמעט עד שולחן האיקאה האחרון.  מזל שהמיטה נשארה בדירה ויכולנו להשתרע בין צחצוח לסיוד ולראות את פרק מספר 4 של משחקי הכס.

היום קמנו בבוקר, העמסנו את הכלום שנשאר בבגאז'  ואז על הגג  ואז במושבים האחוריים ואז ברווח שבין הרגליים שלי ויצאנו לדרך.

בדרך חישבנו ומצאנו שזה המעבר השני שאנחנו עושים כזוג בלי ילדים. הראשון היה בדיוק לפני שלושים שנה

שלושים שנה זה מחזור שבתאי – המחזור הכי איטי ויסודי במחזורי הפלנטות, אחד כזה שעושה ריסט למערכת. מסיים ומתחיל פרק. חשבנו בדרך כל כל המעברים האחרים שהיו בין לבין והרגשנו שזה  המעבר הראשון שיש בו  חופש ושתלוי לגמרי ברצוננו.

אז נכון שעוד אין לנו רישיון נהיגה על משאית, ושאנחנו מתפנקים בבית הריק של אחותי במזגן ובמרחבים, והמשאית חונה בצל הפקאנים. בימים הבאים נרחרח סביבה, נבין את הקטע שלה ונמשיך ללמוד בעפולה, בכל זאת העיר שבה נולדתי… בעמק שבו צמחתי, וסמטאות צרות וזינוקים בעלייה אין בה הרבה.

הימים הבאים יוקדשו לארגון הכלום שהבאנו איתנו למשאית, בתקווה להיפטר מחצי ממנו….

וגם לבדוק אם השם שחלמתי – באמת מתאים לה. בינתיים הוא מצלצל היטב…