חם, אני נאנחת. כבר בעשר בבוקר חם ולח. מוקדם מדי להפעיל את המזגן, את זה גם אני מבינה. במיוחד כשענני הסתיו השקרניים האלה מכסים את השמיים ומעיבים על יכולתם של קולטי השמש הסולאריים שלנו לייצר חשמל. ממש נעים, אומר בן זוגי, שיושב מטר ממני, ושנינו ממשיכים לתקתק על המחשב בדממה עוינת. אני מדליקה את המאוורר. הוא מכוון עלי. אם אניח לו להסתובב, כך למדתי מהניסיון הקצר שלנו בחיינו בבית המשאית, בן זוגי יתחיל להתעטש, צעד ראשון לקראת הצטננות חמורה.גברים ממארס ונשים מנגה. יותר נכון: נשים מחם-לי וגברים מקר-לי.מה שבאמת אני מתקשה לסבול בחום הוא העניין של הזיעה. בגדול, הגוף שלי ינקוט בכל האמצעים…
נולדתי בפברואר 1917 בוורשה – פולין.שם אמי היה שרה - שרהל'ה ושם אבי חנוך.בהיותי בן שש, חלה אבי, שהיה אז בן 35, במחלה קשה, שאינה ניתנת לריפוי עד עצם היום הזה, בשם "טרשת נפוצה". זהו שיתוק הדרגתי של כל חלקי הגוף. היותו של אבי חולה השפיעה כמעט על כל מהלך חיי. הייתי הבכור בין שלושה בנים. שני אחי הצעירים היו יעקב וחיים.לפני המחלה אבי עבד בבית חרושת לעורות. במשפחה האמינו ששם קיבל את המחלה, כי היה עליו לעמוד שעות ארוכות ברטיבות בתוך בור בו עיבדו את העורות הרטובים. כל עומס הדאגה למשפחה נפל על שכמי אמי בבת אחת, והיה לה קשה…
וילהלם מיינצר - 2006דוקטור וילהלם מיינצר כתב את סיפור חייו עם פרישתו לגמלאות. מסע חייו שעבר בגרמניה, הולנד, רוסיה, סין וישראל הוא מסע מיוחד במינו שמתואר בכישרון, הומור וכושר אבחנה.וכך נפתח הספר:מורי, הפרופסור נייסר, מרצה לבקטריולוגיה בפרנרפורט נהג לומר: "חיים אמיתיים הם מופלאים יותר מהסיפור הבדיוני ביותר." רק בשנות חיי המאוחרות נוכחתי בצדקתם של דברי חוכמה אלה. בצעירותנו, רואים אנו את קיומנו כדבר המובן מאליו וחושבים שאנו מעצבים את חיינו במו ידינו. אולם, לאחר נסיון חיים ארוך, נוכחים אנו לדעת כי אישיותו של האדם הינה תוצר של אינספור גורמים, תוצאה של שרשרת התפתחויות ואירועים, שלכאורה אינם נמצאים בשליטתו של היחיד. התפתחות…
כמעט שבוע שאנחנו בירושלים. בלי המשאית. בבית של חברה. חדרים, חפצים, מים בשפע. אוויר ירושלמי. אפילו קריר. אבל אני מתגעגעת. שבוע זה יותר מדי זמן מחוץ למשאית. עלינו לירושלים לשמור על איציק החתול של החברה שלי. איציק מתגלה כחתול ענק ושעיר שדורש תשומת לב ומשיר את השיער שלו בכל הבית. אפילו על מסך הלפטופ יש שיער. הגענו לכאן גם כדי להתאוורר קצת מהמשאית שעומדת במקום, (ממילא היה חג ולא היו שעורי נהיגה) לראות את הילדים ולתרגל נדודים. אם הבית לא יכול לנדוד עדיין, אנחנו יכולים. מסתמן דפוס. היום הראשון הוא מעבר. מבלבל. מרגש. בטח עם העיר הזו שאני מאד אוהבת. אנשים,…
אלסקה, יום חמישי אחר-הצהריים, היום האחרון של יולי, שנת 1986. ספינת הדייג ריגרוס נמצאת בדרכה חזרה לנמל הבית בקטצ'יקן לאחר הפלגת דייג בת 36 שעות, בים סוער ובמזג אויר גרוע. ליד האי בייקר בחוף המערבי של האי פרינס אוף ווילס, מתקרבת הספינה לספינת הדייג סנט פטר שמאותתת על היותה 'תקועה' עקב הסתבכות רשת הדייג במדחף הספינה. הקברניט שואל את צוות הספינה השנייה האם יש מישהו המסוגל לצלול ולשחרר את הרשת. יואל, שאינו צוללן מקצועי, מתנדב למשימה. אין מתנדבים אחרים.הוא לובש את ציוד הצלילה שהיה על הספינה וצולל אל אזור המדחף. בתנועות חזקות הוא חותך, בעזרת סכין הצלילה, את הרשת שהסתבכה ומנתק…
אשה אחת שאלה בתגובה לפוסט הקודם: "מי מוכן לספק לכם מים בלי לגבות תשלום?" וגרמה לי לרגע להרגיש את החלק שמנופף באצבעו ומגנה את כך הענין כולו. בילדותי לימדו אותי היטב שיש מעט מים בארץ. שצריך לשמור על הכנרת. עדיין זכרו את המצור על ירושלים ואת המחסור במים. זו גם היתה נהוגה בצבא. מקלחות ממושכות הן תענוג עבורי. לא אחת, בעודי עומדת בזרם המים מגיעים הרעיונות הכי טובים שלי. שורה לשיר, מיזם, פתרון לבעיה. החשש העיקרי שלי מהחיים במשאית היה משמעת המים. כבר כשהתכוננתי לצאת לדרך, שיתפתי את חברי שבתמורה למקלחת ממושכת וכביסה - אני מוכנה לעשות הרבה מאד. הכנתי לעצמי…
מבטן ומלידה נכתב עבור האמהות, מתוך אהבה לנשים ההרות, היולדות ומגדלות ילדים. הספר מקבץ בתוכו את סיפוריהן של 24 נשים ישראליות ושל 50 סיפורי ההריון והלידה שלהן. הן מדברות בגילוי - לב על ההחלטה להיכנס להריון, שלבי ההריון השונים, הלידה והתקופה שאחריה. יש בסיפורים הרבה שמחה והתרגשות, אך גם חששות, התלבטויות, קשיים ורגשות מעורבים. מבטן ומלידה מספר את הסיפורים, כדי לזכור אותם וכדי לסייע לאמהות שבדרך. ומעבר לסיפורים עצמם, מעבר לפרטים, לגוונים, לשוני - הספר מצייר את התמונה הגדולה, הרחבה, שלאורה כל האמהות יוצרות ובוראות חיים. הסיפורים נועדו לתת לאותן אמהות נחמה, תקווה, אומץ ואהבה, שיאפשרו להן לעבור את מסען בשלום ולהושיט את היד לבאות אחריהן.
