אלסקה, יום חמישי אחר-הצהריים, היום האחרון של יולי, שנת 1986. ספינת הדייג ריגרוס נמצאת בדרכה חזרה לנמל הבית בקטצ'יקן לאחר הפלגת דייג בת 36 שעות, בים סוער ובמזג אויר גרוע. ליד האי בייקר בחוף המערבי של האי פרינס אוף ווילס, מתקרבת הספינה לספינת הדייג סנט פטר שמאותתת על היותה 'תקועה' עקב הסתבכות רשת הדייג במדחף הספינה. הקברניט שואל את צוות הספינה השנייה האם יש מישהו המסוגל לצלול ולשחרר את הרשת. יואל, שאינו צוללן מקצועי, מתנדב למשימה. אין מתנדבים אחרים.

הוא לובש את ציוד הצלילה שהיה על הספינה וצולל אל אזור המדחף. בתנועות חזקות הוא חותך, בעזרת סכין הצלילה, את הרשת שהסתבכה ומנתק אותה מהמדחף. הרשת שהשתחררה, צפה סביבו ונתפסת בידית הווסת, הנמצאת מאחורי גבו של יואל, בין מיכל האוויר ובין צינור האוויר. יואל עצמו נתפס ברשת.

יואל שחש בכך, שולח את ידו הימנית לאחור כדי לחתוך את הרשת מסביב לידית, על מנת להשתחרר. ידיו נתונות בתוך כפפות צלילה והוא אינו יכול לראות או להרגיש את מה שהוא עושה.

וכך הוא חותך – בלי משים, בחתך נקי אחד, את צינור האוויר שלו.

העובדה שהצינור נחתך מיידית למרות שמדובר בצינור חזק, קשורה, ככל הנראה, לכך שידו הימנית של יואל חזקה מאוד, אם כי יתכן גם שהצינור לא היה בעובי התקני הנדרש. כך או כך, באופן מיידי מנותק יואל מצינור החמצן שלו. פעולותיו של יואל לאחר הניתוק מראות כי לא איבד את עשתונותיו גם ברגעים אלו. הוא מנסה לעצור את נשימתו ובולע לפחות בליעה אחת של מים מלוחים. ככל הנראה, הוא מנסה להתיר את אפוד הצלילה, אך זה אינו מצויד במנגנון שחרור תקני, ולכן עליו לחתוך את חגורת האפוד על מנת להשתחרר ממיכל האוויר. בצעד אחרון, הוא תופס את מדחף הספינה.

על סיפון הספינה מבחינים בבועות האוויר העולות והמצביעות על מצוקתו. אך בניגוד לנדרש, לא נוכח על הסיפון אדם לבוש בבגדי צלילה, המוכן לצלילה. לכן, כשנצפית התקלה, איש צוות הספינה אד מקלוש קופץ למים, ללא ציוד צלילה, כדי לסייע ליואל. ללא משקפת צלילה, אד אינו יכול לראות את יואל, בגלל הראות הגרועה והמים המלוחים. הוא גם חייב לעלות לשם לקיחת אוויר שלוש פעמיים או יותר. כל אלו מעכבים את פעולת ההצלה למשך זמן קריטי שבו עוד היה אפשרי להציל את חייו של יואל.

כאשר אד מוצא את יואל הוא כבר חסר הכרה או בהכרה מעורפלת. הוא עדיין אוחז במדחף, עדות לכך שהוא עדיין בחיים. יואל מוּצא מהמים, אך על הספינה אין מסכה ובלון חמצן, כך שכל מה שנשאר לעשות הוא הנשמה מפה לפה, שאינה עולה יפה.

מסוק של משמר החופים, הנמצא בשכנות לשתי הספינות, מגיב לקריאת המצוקה של ספינת הדייג ומטיס את יואל לבית החולים בקטצ'יקן. כל העת, מבוצעת הנשמה מפה לפה בתקווה להשיב את יואל לחיים.

בבית החולים נקבע מותו של יואל.

בבית המשפחה בטבעון, עולה השחר לקראת יום שישי.

בשעות הבוקר מגיע בולדוזר לשטח האדמה של משפחת ציבולסקי ומתחיל בחפירות אדמה משטח המגרש מעל בית ההורים, עבור יציקת היסודות של בית העץ שיואל ויהודה עתידים לבנות כבית לדוגמה.

בשעה שהבולדוזר מפנה עוד ועוד אדמה, עושה הבשורה הרעה את דרכה הארוכה מאלסקה לישראל. זהותו של יואל נקבעת, ארוסתו קתי מיודעת ואביה מתקשר לגדעון, אחיו הבכור של יואל, על מנת לבשר את הבשורה.

בשעה 13.30 גדעון ושרי אשתו מגיעים מירושלים, ללא הודעה מוקדמת, מלווים ברופא מגן דוד אדום אל בית ההורים בטבעון. רק אורה נמצאת בבית, וגדעון מספר לה במילים פשוטות את מה שאירע.

מסע חייו של יואל הסתיים ומסע האבל והאובדן מתחיל את דרכו.