אלסקה, יום חמישי אחר-הצהריים, היום האחרון של יולי, שנת 1986. ספינת הדייג ריגרוס נמצאת בדרכה חזרה לנמל הבית בקטצ'יקן לאחר הפלגת דייג בת 36 שעות, בים סוער ובמזג אויר גרוע. ליד האי בייקר בחוף המערבי של האי פרינס אוף ווילס, מתקרבת הספינה לספינת הדייג סנט פטר שמאותתת על היותה 'תקועה' עקב הסתבכות רשת הדייג במדחף הספינה. הקברניט שואל את צוות הספינה השנייה האם יש מישהו המסוגל לצלול ולשחרר את הרשת. יואל, שאינו צוללן מקצועי, מתנדב למשימה. אין מתנדבים אחרים.הוא לובש את ציוד הצלילה שהיה על הספינה וצולל אל אזור המדחף. בתנועות חזקות הוא חותך, בעזרת סכין הצלילה, את הרשת שהסתבכה ומנתק…
אשה אחת שאלה בתגובה לפוסט הקודם: "מי מוכן לספק לכם מים בלי לגבות תשלום?" וגרמה לי לרגע להרגיש את החלק שמנופף באצבעו ומגנה את כך הענין כולו. בילדותי לימדו אותי היטב שיש מעט מים בארץ. שצריך לשמור על הכנרת. עדיין זכרו את המצור על ירושלים ואת המחסור במים. זו גם היתה נהוגה בצבא. מקלחות ממושכות הן תענוג עבורי. לא אחת, בעודי עומדת בזרם המים מגיעים הרעיונות הכי טובים שלי. שורה לשיר, מיזם, פתרון לבעיה. החשש העיקרי שלי מהחיים במשאית היה משמעת המים. כבר כשהתכוננתי לצאת לדרך, שיתפתי את חברי שבתמורה למקלחת ממושכת וכביסה - אני מוכנה לעשות הרבה מאד. הכנתי לעצמי…
מבטן ומלידה נכתב עבור האמהות, מתוך אהבה לנשים ההרות, היולדות ומגדלות ילדים. הספר מקבץ בתוכו את סיפוריהן של 24 נשים ישראליות ושל 50 סיפורי ההריון והלידה שלהן. הן מדברות בגילוי - לב על ההחלטה להיכנס להריון, שלבי ההריון השונים, הלידה והתקופה שאחריה. יש בסיפורים הרבה שמחה והתרגשות, אך גם חששות, התלבטויות, קשיים ורגשות מעורבים. מבטן ומלידה מספר את הסיפורים, כדי לזכור אותם וכדי לסייע לאמהות שבדרך. ומעבר לסיפורים עצמם, מעבר לפרטים, לגוונים, לשוני - הספר מצייר את התמונה הגדולה, הרחבה, שלאורה כל האמהות יוצרות ובוראות חיים. הסיפורים נועדו לתת לאותן אמהות נחמה, תקווה, אומץ ואהבה, שיאפשרו להן לעבור את מסען בשלום ולהושיט את היד לבאות אחריהן.
84 שירים אלו פורסמו לראשונה בספר שירי השלישי בתי-אם, כבת קול מיתית המלווה את הספר.בת הקול השלישית מספרת את סיפור הדת המטריאכלית, דת האם הגדולה.זו מיוצגת על ידי מרים הנביאה ומתוארת עד מעמד הר סיני, הרגע המכונן שבו נוצר העם היהודי ונולדה הדת הפטריארכלית, דת האל והאב. השירים בחלק זה מתארים הן את הפולחנים העתיקים של דת האם, את חייה של מרים הנביאה מיתוסים נוספים הקשורים באם הגדולה ובחוויות אישיות שלי.בספר 4 שערים: מרים המרפאה, ציפורה הכהנת, בנות צלופחד הלוחמות והמכשפה – כזבי ואחרות.במשך שנים רבות אני עסוקה בחילוץ הסיפור המטריאכלי של אמהותינו הקדומות מתוך הסיפור הפטריאכלי הכתוב בתורה.העולם המטריאכלי, שבו…
במשך אלפי שנים נשים לא כתבו וקראו. הידע שלהן עבר מפה לאוזן ולא תועד ולא היתה לו נראות ציבורית, מקום והכרה. בחודשים האחרונים הולכת ומוקמת הספריה באמ"ן - אדמת מרפא נשית בטבעון. המדפים מתמלאים בחיים חדשים והספרים מקוטלגים בתוכנת השאלה על פי הגלגל הגינקוסופי.הספריה שמה לה לחזון ליצור מקום של כבוד לידע הנשי, לטפח נשים כותבות, לאסוף, לשמר את הידע ולהפיץ אותו. בראש ובראשונה מתמקדת הספריה בספרי עיון בתחום ידע וחוכמה הנשית, בעברית ובאנגלית. בנוסף נמצאים בספריה ספרי שירה רבים שנכתבו על ידי נשים בישראל.שיטת הקטלוג של הספרים מבוססת על הגלגל הגינקוסופי שהוא פיתוח של מרוה זהר. הגלגל כולל 16 אימהות…
הניצנים, שעל שמם נקרא חודש ניסן עושים את מלאכתם, מתמירים את הירוק לצבע. זהו שלב מסוכן ומרגש של אינדיבדואציה, של התייחדות. באלף ריבוא צורות וגוונים נוצרו הפרחים, והניצן הוא תחילתו של השוני המרהיב.למה זקוקים ניצנים?קודם כל – שנראה אותם ונזהה אותם. כמו שנאמר ניצנים נראו בארץ. איך את יודעת לזהות ניצן? כלומר הפרח שזרעת, השקית, טיפחת, כלומר - יוזמה, רעיון, יצירה, חלום – שנמצאים כעת בשלב הראשון של הגשמתם?איך אפשר להבדיל ביניהם לבין רעשי רקע וזמזומים שלא יצא מהם כלום? הסחות דעת שמבלבלות את המוח?שנית – ניצנים זקוקים שלא נקטוף אותם בטרם עת! הם זקוקים לזמן צמיחה והם צריכים את הזמן…
"בזמן שלך" פורש תיאורים יומיומיים מנשים אמיתיות על האופן בו שינויים הורמונליים בתוך המחזור החודשי מעצבים ומשנים את מצבן הרגשי, את גופן, את הצרכים הפיזיים שלהן, את הרגשות ועוצמתם, את השינה, החשק המיני, הצורך להיות ליד אנשים אחרים, היכולת שלהן לטפל באחר, את המשברים הזוגיים ואת הנחישות שלהן להוביל פרוייקטים. לרכישה 2 נשים מגיל 13 ועד 83 חושפות את החוויות האישיות ואת היחסים שלהן עם המחזוריות הנשית. הסיפורים מסודרים מן המבוגרת ביותר ועד הצעירה ביותר, ויחד הן מציגות תמונת מצב על התרבות בה גדלנו, החינוך, המסרים מהבית, התפיסה העצמית, ההתמודדות עם השינויים התמידיים בגוף וברגש.בין סיפור לסיפור תמצאו פרקי ידע ותוכן…
מצוות הזיכרון מספר ימים אחרי שחקי נפטר, נפלה לידי כתבה של "חוזר-בתשובה". בין השאר מציין הכותב: "חובה על המת להישכח מלב." לכאורה אמת לאמיתה. כך היה לפני 68 שנים כשאבי יחזקאל בן שלום חסידוב נפטר בגיל 63. כמשפחה דתית מסורתית ישבנו "שבעה" על מחצלות שנפרשו על הרצפה, אמא עם שלוש בנות ושבעה בנים. מתוכם חמישה "כשרים-למניין," אני בן שתים-עשרה ואלי הקטן בן תשע. אבא נפטר בט"ו אלול, שבועיים אחר תחילת שנת הלימודים ושבועיים לפני חופשת ראש-השנה. ה"שבעה" התנהלה לפי מיטב המסורת: לא מתקלחים, לא מחליפים בגדים, החולצות עם סימני ה"קריעה" מיום הלוויה, תפילה במניין שלוש פעמים ביום, קדיש יתום, בהתחלה קוראים…
