24 שעות לא הייתי בבית. כלומר במשאית. התגעגעתי.

כך שהבוקר, קמתי בבית הסמוך, הלכתי לרוץ וקיבלתי (לא לבד כמובן) החלטה שהגיע הרגע –  עוברים לגור לגמרי במשאית. לישון, להתרחץ, להכין אוכל. לראות סרטים.  נכון, עומד לידינו בית ריק ומפנק, עם מזגן בכל חדר וטלוויזיה עם יס, אבל הגיע הרגע לביות מלא.

בית הוא לא רק חלל הוא גם הפעילות שמתרחשת בחלל. חדר השינה מתמלא באנרגיה כשישנים בו, המטבח מתמלא ניחוחות ושמחה כשמבשלים בו, השירותים והמקלחת מתרגשים כשהם משרתים את הניקיון וההפרשה.

הבית הוא תהליך.

הבוקר התחיל בעבודה ונמשך להקפת עמק יזרעאל – בואך איקאה יתברך שמה בקרית אתא. היכל שבו הוחזר שולחן מתקפל לא מתאים ונרכשו שלל אביזרי אפסון חכמים. יודעות משהו השבדיות על ארגון וסדר. 

הרשימה כללה: מדפים לתבלינים שיצאו מהמגירה ויעמדו מעל הארון, מגירת סכום שתעשה סדר בבלאגן ותפריד בין סכינים למזלגות לכפיות. משהו לתלות על הקיר כדי לשים בו את הספר והמשקפיים אחרי שהולכים לישון.  סלסלה נוספת למקלחת לשים את כל הדברים הקטנים שצריך בחיי היום יום.

נכון, המשאית עדיין לא זזה, אבל צריך לחשוב על היום שאחרי. כל הדברים צריכים לעמוד במקומם בשעת נסיעה.

חזרתי בדיוק לשנ"צ מאוחרת שאליה צנחתי מעולפת. המזגן הודלק, המאוורר הסתובב וחוץ מזבוב שהיה לו נחמד להפריע, הכל היה מושלם.

יום שישי אחרי הצהריים ואני אקבל את השבת כאן, מול שדות העמק בצל עץ הפקאן, בבית שלי שהוא משהו כמו 15 מטר מרובע ויש בו הכל.

המשימה הבאה: להשתמש בשירותי הקומפוסט.

שבת שלום