פגישה ראשונה חינם

החודש היתה לי התנסות חשובה. שלושה גברים פנו אלי בבקשה שאערוך את ספריהם. בדרך כלל אני מסרבת מיד, בכל זאת הגעתי להחלטה שאת כישורי העריכה שלי אני מקדישה בשנים הקרובות לנשים שכותבות לנשים. אבל שלושתם התעקשו שמדובר בספר חשוב, שכמו ששובו של המלך מיועד לגברים, אבל חשוב לנשים, גם הספר שלהם כזה.בתהליך ההחלטה שלי אני מבקשת לשלוח לי 5 עמודים מכתב היד ותקציר של מה יהיה בספר – כדי שאוכל להתרשם הן מהסגנון והן ממסרי הספר.האם אפשר להתרשם מ-5 עמודים בלבד? אני חושבת שכן. לכל כותב/ת יש חתימה אופיינית שאפשר לחוש כבר אחרי כמה פסקאות.שלושתם שלחו מיד, אחד את כל כתב היד, השני 20 עמודים והשלישי, שהיה הצנוע מכולם רק 10 עמודים.אחרי שאני מרגישה אם יש לי מה לתרום לספר, אם הוא מעניין אותי ואם הוא חשוב – אני נותנת את תשובתי, במקרה הזה אחרי היסוסים – הרגשתי שאולי זו הזמנה מהרוח הגדולה של היקום לאזן את העבודה הנשית מאד עם מחשבות גבריות.כשאני עונה כן, אני מצרפת הצעת מחיר על סמך נתונים של כמות המלים המוערכת בשילוב עם הערכת רמת  העריכה הנדרשת.כבר בשלב הזה, וללא שהם מכירים ביניהם, רצו שלושת הגברים את אותו הדבר – פגישת היכרות שבה יבדקו האם מתאים להם לעבוד איתי. אני מבינה את הרצון הזה, בכל זאת תהליך אינטימי שמחייב אמון.החלטתי לפני זמן מה, ולא בקלות, שפגישות היכרות הן בתשלום. עברתי עם זה הרבה והגעתי למסקנה – ששום דבר טוב לא צמח ושגשג מפגישות היכרות חינם. אני השקעתי זמן, והרבה פעמים גם מחשבה על כתב היד, חלקתי תובנות ועיצות – והכותבת המשיכה הלאה בדרכה. זה כמובן בסדר גמור – עדיך להיפרד אם זה לא מתאים, אבל החלטתי שאני גובה תשלום על פגישות כאלו, ואם ההחלטה היא להמשיך יחד – הסכום יירד מההצעה ששלחתי עוד קודם לכן.​אחד הכותבים ניהל איתי תכתובת מיילים קשוחה בניסיון לשכנע אותי שאני טועה ושעלי לשקול שנית. השני, הציע שבמקום לשלם לי הוא יזמין אותי לקפה ואפילו לארוחה במסעדה, השלישי השתתק ואחרי זמן מה הודיע שבחר בעורכת אחרת.  שמחתי שלא השקעתי הרבה מזמני, שלא התחלתי לפנטז כבר על כתב היד ולחוות אותו מבפנים. להוציא לאור ספר כרוך בהרבה מאמצים ומשאבים ואני מנסה לתת מהידע שלי ומהניסיון שלי כמה שיותר ובכמה שיותר ערוצים, אף אחד מהם לא כולל קפה וסלט כתמורה.​