אתמול בצהריים, בבית הדואר הקטן בפרדס חנה עברה המשאית האדומה לבעלותנו - של בעלי ושלי. אני בעלת משאית. ובעלי גם הוא בעל משאית.בעל היא מילה משונה ביותר. קודם כל זו מילה בגוף זכר. לנקב אותה, כלומר שגם אשה תוכל להיות בעלים של משהו - זה לא מסתדר טוב (בעלה? בעלת?).שנית, מה מקור המילה הזו? האם מקורה מקיצור של 'בא-על?' - לבוא על שדה, לבוא על אשה, לבוא על משהו? לבעול אותו כדי שיהיה שלך?'באתי על המשאית' והיא עכשו שלי. ובמקביל - אני משחררת מחיי חפצים רבים שהיו בבעלותי. חפצים שמילאו דירה ארבעה חדרים. (אני מזהה במילה חדר, שוב, את התנועה הזו של…
רוחב המשאית הוא 2.5 מטר, כמעט מטר יותר מרכב רגיל. פלוס או מינוס. האתגר לנהוג אותה הוא להישאר במסלול ולא לעלות על מדרכות או אנשים או מכוניות אחרות. כבר חודשיים שסמיר המורה שלי אומר שבשביל זה צריך להסתכל במראות הצד. לא מעניין, אני יודעת. אבל מה אם הקושי שלי להסתכל לצדדים, הוא הרבה יותר רחב? שאומדני הרוחב שלי שגויים לא רק במשאית אלא גם בחיים? מה אם התנועה הקלה הזו עם הראש והעיניים ימינה או שמאלה, שמוציאה אותי מאיפוס מייצגת משהו הרבה יותר רחב? את הבעיה הזו הבאתי בפני עצמי וההילר שמטפל בי בשנה האחרונה. אמרתי לו את האמת: אני לא…
זהו החודש האחרון שלי בבית. סלון. חדר שינה. שירותים ומקלחת. מטבח. מסדרון בין לבין. אני משוטטת בינהם, בין הפעולות האנושיות היומיומית. תוהה על המצאת הבית, המצאת הדירה המודרנית שכוללת את כל הפונקציות האלו ותוהה - מה הושמט? מה לא כלול בתוך הבית? כלומר - למען מה יוצאים מן הבית? למשל - לגבי רוב האנשים - עבודה. או רכישת מזון. או טיול בטבע. או ריצה. או מפגשים. לא להתארח ולארח, אלא לפגוש על הדרך מישהו שלא תכננת. מתי הוקם הבית הראשון מעשה ידי אדם? זה שהגיע אחרי המערות שסיפקו מחסה זמני או קבוע? הבתים הראשונים היו כנראה אוהלים ולכן, מעוגלים ורכים. הבתים…
אחת השאלות הראשונות שמופנות אלי אחרי שהרעיון שאני עוברת לגור במשאית נקלט, לפחות ראשונית – היא אבל איפה תהיו? את מתכוונת לאיפה נחנה? אני שואלת בחזרה, או איפה נהיה? מסתבר שזה עניין מורכב. דו-רובדי. הפועל “ויחנו” מופיע לראשונה בספר שמות המתאר את מסעי בני ישראל ממצרים לארץ, יש פסוקים רבים כמו: פסוק י: וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם; וַיַּחֲנוּ, עַל-יַם-סוּף. פסוק י”א: וַיִּסְעוּ, מִיַּם-סוּף; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר-סִין. פסוק י”ב: וַיִּסְעוּ, מִמִּדְבַּר-סִין; וַיַּחֲנוּ, בְּדָפְקָה. פסוק י”ג: וַיִּסְעוּ, מִדָּפְקָה; וַיַּחֲנוּ, בְּאָלוּשׁ. וכו’ וכו’ התבנית פשוטה: ויסעו מ_____ ויחינו ב_______________ כלומר, התשובה לשאלה איפה חונים, קשורה בנסיעה. ואיך אני יכולה להגיד עכשו איפה נחנה? זה הרי תלוי איפה…
בדמיוני ראיתי אותנו נוהגים עגלה רתומה לסוסים, סטייל המערב הפרוע. נוסעים בארץ בראשית לחפש אחרי בית קטן בערבה. שמונת ילדינו משחקים מאחורה, והאינדיאנים ידידותיים להפליא. המרתי את הדמיון למוטורהום, כזה כמו ששכרנו פעם בגרמניה. לטיול עם הילדים. כזה שגם אני אם יהיה צורך, אוכל לנהוג בו. שיש בו הכל. ושאפשר לשחק שבצנא בזמן שמתקדמים ממקום למקום. עד מהרה הסתבר כי משום סיבה בירוקרטית כלשהי, לא בונים כאלו בארץ ועל הייבוא מוטל מס גבוה מאד. כזה שמכפיל את המחיר. קראוון נגרר היה נראה פשוט יותר. בעיקר בגלל רישיון נהיגה. בחורף כשהתחלנו לבדוק את הנושא ולנסוע מבונה קראוונים למשנהו, התלהבתי . קראוונים נבנים…
לימודי נהיגה על משאית לא היו אף פעם במסגרת התוכניות שלי להתפתחות אישית. כל מי שמכיר אותי יודע שהתחום המוטורי הוא לא מחוזקותי. למען האמת, גם את רישיון הנהיגה הרגיל שלי השגתי רק בגיל שלושים ובטסט שלישי. למדתי נהיגה בשנות העשרים שלי, על חשבון הקיבוץ, למדתי בעפולה, באר שבע ואחר כך בטבריה. בכל עיר קצת. ואיכשהו לא הבשלתי לזה עד שהייתי ממש חייבת. כשהתחלתי את שיעורי הנהיגה על המשאית, מתוך תחושה פמינסטית עזה שאין מצב שלא אדע לנהוג את הבית שלי, הייתי בלחץ עצום. עד כדי כך שבשיעורים הראשונים רעדו לי הרגליים לאורך כל הנהיגה. מתי שהוא אספר קצת על תהליך…
