מעוף אל מעבר לחופש / איילין קאדי
איילין קאדי (1917 – 2006) מוכרת בארץ דרך ספרה 366 דלתות ללב, המאגד מסרים שקיבלה מקול פנימי שדיבר בתוכה. בעולם היא ידועה גם כאחת משלושת מייסדי קהילת פינדהורן בסקוטלנד, ממובילות תנועת ‘העידן החדש’.
איילין קאדי (1917 – 2006) מוכרת בארץ דרך ספרה 366 דלתות ללב, המאגד מסרים שקיבלה מקול פנימי שדיבר בתוכה. בעולם היא ידועה גם כאחת משלושת מייסדי קהילת פינדהורן בסקוטלנד, ממובילות תנועת ‘העידן החדש’.
בראשית ילדה מציע מהלך של תיקון. ראשית הוא מברר מה המקור לאותה תופעה מפתיעה של הדרת הלידה והיולדת מהסיפור, התפילה והטקס המסורתיים, ואז מצביע על המעיין המתגבר של מחשבה, פעולה ויצירה נשית סביב הלידה.
אלה הם צהרי יום ראשון של סוף אפריל, 1999. שדרת הברושים הגבוהים מתכהה מעל דרך הכורכר הלבנה המובילה אל היער ואל בית הקברות של משמר העמק. כאן, בלב היער, במקום שהיה מן האהובים על גיא, הוא עושה עכשיו את דרכו האחרונה. נסיך היער שנולד כאן לפני כמעט 37 שנה – חוזר אל מעבה היער. כל מי שבא ונאסף למסע זה של פרידה, מרגיש את כאב ההחמצה ושואל את עצמו: למה? מה היה אפשר לעשות אחרת? ואיך? שואל ויודע, בו זמנית, שלשאלות אלו אין תשובה פשוטה. סוד טמון כאן, חידה בלתי פתורה. חידתם של חיים שנוצרו באור, בתקווה ובאהבה ואז שקעו לאפלה.
אלישבע נולדה בברלין בשנת 1926 ועלתה ארצה בעליית הנוער רגע לפני מלחמת העולם השנייה, כאן היא פגשה את חיים ויחד הם בנו ביתם בבית לחם הגלילית. בספר היא מספרת בשפה ציורית וקולחת את קוורות חיי
מסע הדרג'ה שלי עם אביה התחיל לפני כ-21 שנה. אחד מ"מבחני הקבלה" שלי לתפקיד רעייתו היה טיול בנחל דרג'ה. הייתי אז ילדונת בת 23, פוחדת ממצוקים גבוהים, מירידות תלולות ובכלל לא ממש עם הרגליים על הקרקע. מצאתי את עצמי בנחל הקסום והאינסופי הזה, במפגש לא קל עם הסלעים. אבל… עשיתי זאת!!! עשינו זאת ביחד, עם הרבה אהבה וצחוק, רגעי יאוש מצידי ורגעי עידוד מצד אביה.
פעימות לב מגולל מסע ארוך שהחל בקניה שבאפריקה הרחוקה, עם חילוץ רפואי דרמטי, המאבק להצלת חייה של בר והניצחון הזמני; דרך השיקום הארוך שעברה בר, בליווי אמה לימור, להפיכתה לילדה מאושרת ושמחה;
בספר ´הינך המורה הראשון של ילדך´ מציגה רחימה בולדווין דאנסי, מיילדת וגננת ולדורף תפיסת אדם ודרכי התבוננות חדשות שיסייעו להורים לראות ולהבין את ילדיהם ויספקו קרקע פורייה ליצירתיות שלהם כהורים.
אלה קנר פגשה אותי במשרד הירושלמי שלי, כשכבר חלקים נרחבים ממנו היו ארוזים לקראת המעבר לבית המשאית. החיבור היה מיידי. זה לא מובן מאליו. לפעמים אני מתחברת לספר, אבל לוקח לי זמן להתחבר לכותבת, לפעמים אני מתחברת מיד לכותבת, אבל לוקח זמן להבין את הספר.