הניצנים, שעל שמם נקרא חודש ניסן עושים את מלאכתם, מתמירים את הירוק לצבע. זהו שלב מסוכן ומרגש של אינדיבדואציה, של התייחדות. באלף ריבוא צורות וגוונים נוצרו הפרחים, והניצן הוא תחילתו של השוני המרהיב.למה זקוקים ניצנים?קודם כל – שנראה אותם ונזהה אותם. כמו שנאמר ניצנים נראו בארץ. איך את יודעת לזהות ניצן? כלומר הפרח שזרעת, השקית, טיפחת, כלומר - יוזמה, רעיון, יצירה, חלום – שנמצאים כעת בשלב הראשון של הגשמתם?איך אפשר להבדיל ביניהם לבין רעשי רקע וזמזומים שלא יצא מהם כלום? הסחות דעת שמבלבלות את המוח?שנית – ניצנים זקוקים שלא נקטוף אותם בטרם עת! הם זקוקים לזמן צמיחה והם צריכים את הזמן…
בספר בָּתֵּי־אֵם נשזרות שלוש עלילות, שיחד יוצרות עלילה אישית, היסטורית ומיתית, הנחשפת תוך כדי קריאה. העלילה הראשונה מספרת את סיפורם של חברי קיבוץ משמר העמק במהלך עשרת ימי המערכה באפריל 1948, כפי שתועדו בזמן אמת. כבת הקיבוץ גדלתי על אתוס המערכה כמכונן זהות וגאווה יישובית. חקרתי לעומק את הנפשות הפועלות ולקחתי את החירות להשתמש במלים שלהם כתורה מסיני. העלילה השנייה מספרת את סיפור גילוי שושלת הסבתות שלי. גילוי שהתרחש במקרה, זמן קצר לאחר שהפכתי לסבתא בעצמי. אני מספרת את סיפורן של שבעה דורות לאחור, עד רבקה בלומה בת המאה ה-18. דרך סיפורי הסבתות האלו אני מחדשת איתן את הקשר, לומדת מהן והופכת לחלק משושלת נשים רבות…
הספר מתאר תשע עונות של נדידה לאורכה ורוחבה של הארץ. מפגשים עם אנשים - פקחים, עוברי אורח ויושבי קבע - מפגשים עם מקומות שונים ועם הרוח השורה בהם, חיפוש אחר מים, מקום חנייה ושמש. בד בבד עם המסע הגאוגרפי, מתארים השירים את התפתחות הקשר הזוגי רב השנים, את היחסים עם הילדים והמשפחה, את הרצון בחופש והסתפקות במועט ואת החיבור לנופים ולטבע.בשנתיים וחצי האחרונות אני גרה במשאית בית אדומה, נודדת ברחבי ארץ ישראל, ביחד עם האיש שלי, וכותבת.הרעיון לצאת לדרך קפץ עלי יום אחד בלי הכנה מוקדמת ותבע התמסרות וציות. כמה חודשים עברו, עשינו רישיון ג', רכשנו משאית, מסרנו כמעט את כל…
על הספרהספר יוצא מרגע של שבר. מעילה באמון. בגידה. קרקע נשמטת. אובדן. מול החשיכה הנפערת עולים וצפים זכרונות ילדות, זכרונות שואה, אובדן בית ומשפחה. עולים וצפים, כמו קו דק של אור גם הכוחות המסייעים: אמונה, דמיון ויצירה. ציר הספר נע בין המסע לבית, להתגשמות, להפוך להיות בת בית. בגוף, בין קירות, בעולם. לבין הקשר הנשמר עם העולם שאינו בגוף, הקוסמוס שממשיך ללוות ולהיות נוכח.ציר נוסף הוא ההליכה בהסכמה לתוך העוול, לתוך החושך, לתוך הגורל שמביא אל פתח הדלת את מה ששייך לנו ואיננו רוצים. היכולת המתפתחת לשאת בכאב, באחריות, בהכרה בחלקים הלא מפותחים שבפנים ובחוץ. אין קורבנות. יש בחירה. לרכישת הספר 40 ש"ח…
את השם אדמה לבית ההוצאה שלי מצאתי עם הקמתה. באותם זמנים קדומים היה לנו עסק משותף בשם אדם תקשורת קהילתית ואדמה היתה פשוט הצד הנקבי של העסק. יצא בו ספר אחד (ללדת בבית) והיו מחשבות על הספרים הבאים. בלי לוגו, בלי מנהלות, בלי מיתוג ובידול ושידול וגידול. אישה אחת שרוצה להוציא ספרים חשובים. באחד מאותם הרגעים, חורף 2015 בעיצומו של תהליך מחשבה מחדש על ההוצא, התברר שלוגו יהיה דבר מועיל. כמו במקרים אחרים בחיי, שלחתי את בקשתי אל הקוסמוס והמתנתי.באביב ביקרתי עם חברה בדלפי. חיפשנו שתינו אחרי עקבות הפיתיות, כוהנות אפולו המתקשרות הראשונות והלכנו בין העתיקות בחרדת קודש שהתחלפה באכזבה. את הספינקסית…
יום השוויון האביבי, אסתר המלכה והקשר שלה לנפש ולאסטרליות. עשתורת, המזרח (שהוא איסט) כנקודת ההתחלה, קיבלי ואוסטרה - אלות השחר והקשר שלהן ליום השוויון ולהתעוררות.
בחודש אב, שאני מציעה לשנות את שמו לחודש אם, התחוללו שני חורבני בית, ט”ו באב שהפך ליום האהבה, אבל התחיל בכלל באונס, הוא חודש של קציר ובציר, לידות וחתונות. חודש אב שמזלו סרטן, מסמל בנייה ובית וגם בדיוק את ההפך.
שעות האור הולכות ומתקצרות. החושך יורד מוקדם יותר ומביא את הלילה איתו. כשמביטים בשמיים בשעת בין הערביים, אפשר לראות כיצד האור הבוהק של השמש, נחלש והולך ויוצר בפרפורי גסיסתו צבעים מרהיבים – בהתחלה אדומים בוהקים, אחר כך כתומים, וורודים, סגולים, כחולים ולבסוף גם הכחול העמוק ביותר הופך לשמיכה השחורה של הלילה, שמתחתיה כל הצבעים שווים
