בבטן האדמה – מחשבות

כל כותבת הוגה בשאלת ההוצאה לאור, שאלת האיך להגיע לקהל הקוראות שלה. כעורכת – אני עסוקה בלהפוך כתב יד להכי מעניין שהוא יכול להיות, כמו"לית – השאלה שלי היא איך הספר יגיע לקהל.

דמותה של מרים המגדלית סיקרנה אותי במשך שנים רבות. יצאתי בעקבותיה למערת סנט בום בדרום צרפת ולעלייה לרגל ביום השם שלה ולמדתי עליה דברים חדשים ומפתיעים.

איך הופכות דיכאון, ועוד כזה של נשים, ועוד כזה של אימהות למשהו שמדברות עליו? שמניחות תרתי משמע על השולחן? מעבירות מאשה לאשה, מאמא לבת, מאחות לאחות? מעבירות לא כמו מחלה מדבקת, אלא דווקא כחיסון, כפעולה מונעת.

אגדות אמיתיות הוא ספר שתרצי לתת לבת שלך, כדי שהיא תדע שהחלומות והשאיפות שלה יכולות להתגשם בעולם הגברי והקשוח שמצפה לה מעבר לפינה.

תהליך כתיבה ויצירת ספר דומה למהלך השלם של חיי האדם – חייו על פני האדמה, חייו אחרי המוות בעולם הרוח והתכוננותו ללידה מחדש. – מעגל חיים זה – מקביל לשלושת שלבי יצירת הספר.

ספר זה שלפניכם הוא תוצאה של מסע משותף, שבו הלכנו שתיים, דפנה ואני, כשאנו מנסות כל הזמן (ומקוות שגם הצלחנו) להתכוון ולחוש בנוכחות הצלע השלישית – אביה.

אני מקשיבה, מקבלת את הסיפור/כתב היד – בכתב או בעל פה, מאדם אחד או מאנשים רבים. אני שואלת, מתעניינת, מבררת, חוקרת מה מבקש להיות מסופר. אני עורכת, מתקנת, מסדרת ומכוונת את כתב היד או הסיפור כדי שיבטא את מהותו המיוחדת והחד פעמית. אני מלווה את כתב היד בדרכו להיות לספר, דרך השלבים השונים והמשונים, תומכת, מייעצת, יוצרת ומכוונת.

מיכל בר-און התקשרה יום אחד והתעניינה בעריכת כתב יד."תשלחי אלי" עניתי את התשובה הקבועה שלי. מי שהתנסה יודע שאני לא רק מבקשת לשלוח, אלא גם מגיבה ואפילו די מהר. הפעם לא ידעתי מה לומר. התענגתי. כתבתי למיכל: אבל זו שירה ושירה אני לא יודעת לערוך…. הכל כל כך מדוייק…