מוטי הגיע אלי בוקר אחד לפני שנתיים בדיוק. הוא לבש לבן, חלץ את סנדליו בכניסה לחדר העבודה שלי בהרדוף והושיט את זרועותיו לחיבוק ממושך. הוא לא תיאר לעצמו כמה הייתי זקוקה לחיבוק כזה באותם ימים. דיברנו על הספר שבאותו זמן היה רובו קבצי קול שרק חלקם שוקלט. הקשבתי להם ברגעים קשים וחשתי כי אור בהיר וחמים קורן מהם. עד מהרה לבש הספר צורה, ואז פשט אותה באותה קלות שבה לבש.
תהליך יצירת ספר מקביל בעיני למהלך חיי האדם. חייו עלי אדמות, מסעו בחיים שאחרי המוות ולידה חדשה. מעגל חיים זה -מקביל לשלושת שלבי יצירת הספר. השלב הראשון הוא כמובן כתיבת כתב היד. האדם שכותב צריך לאסוף חומרים, לחקור ולהוציא את המלים מתוכו, את הרעיונות, הידע והסיפור. זהו שלב שבו יש תהליך התבוננות והצפה של חומרים וכתיבה. תמיד השאלה היא - האם יש מספיק? האם זה עמוק, רחב, מקיף, עשיר דיו? וגם כיצד הכתיבה תתכנס כדי לבטא את יחודו של הכותב? שלב זה דומה למהלך חיי האדם עלי אדמות - הוא גדל, אוסף את חומריו וחוויותיו והידע שלו, מבשיל ונושא פרי ייחודי. לכל אדם יש כתב נשמה…
הילה התקשרה אלי בבוקר אחד באוקטובר ואמרה לי שהגיעה אלי כי חיפשה אישה עוצמתית שתערוך את הספר שלה. "אוקי, "שאלתי בהיסוס, לא הייתי מגדירה את עצמי כעוצמתית, אבל שיהיה. "על מה הספר?" "אני שחקנית," היא ענתה, "והספר מבוסס על ההצגה שלי יומן הריון."ספרים על הריון ולידה אני אוהבת חשבתי לעצמי במהירות, מעניין אם היא יודעת על הקשר שלי על התחום, בטח היא יודעת, עניתי לעצמי, פדיחה לשאול… ובכל זאת, "את יודעת מה הקשר שלי לתחום?" "לא" הילה ענתה בקלילות, "חיפשתי אישה, חיפשתי עוצמה, והגעתי אליך.
לפעמים יש תקופות יבשות. נראה ששום ספר מעניין לא מגיע, או שהספרים שמתבשלים מתעכבים, ואני מתפתה להגיד כן לספרים שאני לא באמת רוצה לערוך.
בתהליך ההחלטה שלי אני מבקשת לשלוח לי 5 עמודים מכתב היד ותקציר של מה יהיה בספר – כדי שאוכל להתרשם הן מהסגנון והן ממסרי הספר.האם אפשר להתרשם מ-5 עמודים בלבד? אני חושבת שכן.
בדרך לערב ההשקה של ספרה של לימור הירשברנד "פעימות לב", אני מגלה שאף פעם לא הייתי בקרית-אונו. כשאני נכנסת לתוך המסיבה של לימור, שאליה הגיעו הרבה אנשים, אני כבר לא מופתעת שאני מכירה רק שתי נשים: את לימור עצמה ואת אורית ששידכה ביננו.
אני מאמינה שאנחנו כותבות את הדברים הכי נחוצים והכי משמעותיים מתוך הכרות אישית עם בעיות, כאבים ופצעים. רק ככה אנחנו יכולות לכתוב מתוך הבשר, מתוך החוויה, ואם נשארנו בחיים כדי לכתוב – הרי שככל הנראה יש לנו מה לספר לאחיותנו.
כל הזכויות שמורות לנועה ברקת, אדמה – בית הוצאה לאור | בנית האתר: איתמר מגד | עיצוב: תמר ענבר | לוגו: יעל רון | צילומים: אורי ברקת, ליהי עמיצור לובל
