להתחבק בדרך לאחדות
מוטי הגיע אלי בוקר אחד לפני שנתיים בדיוק. הוא לבש לבן, חלץ את סנדליו בכניסה לחדר העבודה שלי בהרדוף והושיט את זרועותיו לחיבוק ממושך. הוא לא תיאר לעצמו כמה הייתי זקוקה לחיבוק כזה באותם ימים. דיברנו על הספר שבאותו זמן היה רובו קבצי קול שרק חלקם שוקלט. הקשבתי להם ברגעים קשים וחשתי כי אור בהיר וחמים קורן מהם. עד מהרה לבש הספר צורה, ואז פשט אותה באותה קלות שבה לבש.